ארכיון

נראה שתקופת הקיץ היא עונה "חמה" בהרבה מובנים: אין יום שאיננו שומעים על עוד אירוע של הזנחת ילדים או התעללות. אתמול "נולדה" האם ה"קושרת". מעבר לעובדה שהתקשורת עטה על כל ידיעה כזו ומבליטה אותה כמוצאת שלל רב, אין ספק שהתופעות מעוררות דאגה רבה אצל כל אחד מאיתנו מהרבה בחינות. ראשית, היא מעמידה מראה אכזרית מול עינינו ומאלצת אותנו להתמודד, לפחות עם עצמנו, עם

אלימות נראה שכל קיץ יש גל של אלימות קשה בלתי מובנת. בשנה שעברה היה גל של רציחות ילדים בידי הוריהם, והמתוקשר ביותר היתה הילדה רוז פיזם שמדינה שלמה ליוותה את החיפושים אחריה. והשנה אנו עדים לרציחות מסוג שונה, מעשי בריונות, פגיעה באוכלוסיה מסויימת (כמו ההומו-לסבית),חיסול חשבונות וירי באזרחים תמימים  שנקלעו למקום, פרצי זעם המסתיימים ברצח ועוד. כשאנו חושבים במונחים משפחתיים מיד

"אימא מרעיבה", "אמא טליבאן", שני ביטויים מרשיעים ולא שיגרתיים. בדרך כלל, ציור אחר עולה בדמיוננו כשאנו אומרים או חושבים על המילה "אימא". התמונה המצטיירת היא של דמות חמה, מלטפת, מבינה, מכילה, מעודדת, מחבקת, מפנקת, מוותרת, מגינה, מצדיקה ועוד... אך מרעיבה ודאי לא נמצא במאגר הנ"ל. אז מה קרה כאן? אי אפשר להתייחס למקרה באופן ישיר, שכן לציבור הרחב אין נגישות לכל פרטי