השבוע התפרסמה ידיעה בעיתון על זוג רופאים החשוד בהכאת ילדיהם.
מדוע זכתה ידיעה זו להתפרסם בעיתון, שהרי ודאי אין זה זוג ההורים היחיד שמכה את ילדיו?
ובכן, באופן כללי כולם יודעים שאסור להכות בכלל, ילדים בפרט, וילדייך שלך, ודאי שלא. הורים מכים מזוהים מיד עם התעללות, ואכן מדי פעם מתפרסמות ידיעות מזעזעות על מעשי אכזריות קשה שהורים מסוגלים לעשות לילדיהם שלהם. אבל, אני רוצה לחזור לידיעה מהשבוע האחרון – החידוש היה בכך שצויין שמדובר בזוג רופאים. משמע, הציפיה מזוג רופאים, שתהיה להם תפיסה חינוכית נאורה יותר משימוש באלימות כדי למשמע את הילד. האב טען "רציתי לחנך את הילד".
הסנגור של האב הסביר ש"מדובר בילד ששוקל 70 קילו ולומד אומנויות לחימה".
אז מה ניתן להבין מהסיטואציה הזאת, שמדובר בזוג הורים מאוד עסוקים, הנעדרים שעות רבות מהבית, סימפטום שכיח בקרב אחוז גבוה של ההורים. הילד צבר די כוח כדי להתנגד להוריו, ההורים מנסים למשמע את הילד בשלט רחוק, והילד לא ממש נענה לדרישות. הקשר ביניהם הפך למאבק כוחות , אין די שעות של פנאי בהן המשפחה מבלה יחד, ועיקר התקשורת היא תפעולית, הכוללת דרישות רבות מהילד הכוללות חובות כלפי הבית ועשייה לימודית בביה"ס, ואולי אפילו דרישה להצטיינות בלימודים כדי להיות כמו אבא ואמא.
הערכים שההורים רוצים לממש, וה"חינוך" שהם רוצים להעניק לילדיהם חיוביים כמובן, וודאי זהים לעוד משפחות רבות. אז מה הבעיה?הבעיה היא הדרך.
בשל אילוצי קריירה/פרנסה/מתירנות, מוותרים על הנוכחות ההורית, ומנסים להגיע להישגים החינוכיים בדרכי קיצור. לעיתים קורה שזה עובד. יש משפחות שנעזרות בדמות קבועה נוספת שנמצאת בבית, מחכה לילד בהגיעו מביה"ס, מתעניינת בשלומו, ביום שעבר עליו, מחכה עם ארוחה חמה, יושבת לאכול איתו, מתפתח שיח ביניהם, ואח"כ הילד פונה לעיסוקים אחרים, והדמות הזאת נשארת ברקע, נוכחת, עד שההורים חוזרים הבייתה.
אך לא תמיד הנוסחה הזו אפשרית. ואז מוצאים כל מיני תחליפים, זמניים לכל יום-יומיים בנפרד, דמויות מתחלפות, אין שיגרה קבועה שמשרה יציבות וביטחון, אלא מרוץ מטורף, לחץ אינסופי, אילתורים רבים.
אבל בשם החינוך, רף הדרישות מהילד גבוה, ויש לזה גם שמות חינוכיים "פיתוח האחריות", "חינוך לעצמאות"… הורים עסוקים הנעדרים שעות רבות מהבית, מתקשים ליצור שיח אמיתי עם ילדיהם, לא ממש מכירים/מבינים את מצוקותיהם. וכשהמורה מתקשרת לספר על תפקוד לקוי או הפרת משמעת, ההורה מיד חוה תחושת כישלון עזה בהורות שלו, ואת התסכול שלו הוא מוציא באלימות על הילד.
הורה מכה לא חייב להיות בהכרח הורה מתעלל, אבל הוא תמיד יהיה הורה חסר אונים, שלא השכיל לטפח דרכי תקשורת טובה ויעילה עם הילד, איבד את הסמכות שלו, ובכוחות אחרונים מנסה להשליט אותה בכוח.
הורים יקרים, הגדילו את נוכחותכם בחיי הילד שלכם, תכננו על זמן איכות משותף.
