ב-25.7.09 התפרסמה הידיעה המזעזעת בדבר הירצחה של נועה, ילדה בת 3, כנראה ע"י אביה. הזיכרון הקולקטיבי שלנו מחבר אותנו מיד לעוד שמות שנחקקו, רוז פיזם, הודיה פימשטיין, ילדיו של איש המשטרה פישר… מה קורה להורים שרוצחים את ילדיהם, בשר מבשרם. איך קורה ששיגרת יומם של משפחות מופר במידה כזו, שהמציאות מתעוותת ומתרחש אירוע כל-כך קיצוני, כל-כך מזויע? מה השתבש במשפחות האלה?
האם האירועים האלה יכולים לקרות בכל משפחה נורמטיבית, או שיש תנאים מוקדמים שהם בית הגידול "להולדת הזוועה"? יש לציין שכל מה שייאמר כאן, מבוסס על הנחות יסוד בלבד, שכן הפרטים העובדתיים הם חלקיים בהתאם למה שפורסם באמצעי התקשורת בלבד. אז על אלה עובדות ניתן להתבסס? הרצח ארע על רקע סכסוך ופרידה מהאם, סיפור של הליכי גירושין.
האב תואר ע"י חבריו כאדם ישר אובססיבי, טוטלי, הישגי מאוד ופרפקציוניסט. האם , ליזה, דתייה, כנראה חזרה בתשובה (הוריה נראו כחילוניים). העובדות הנ"ל יכולות להשתלב לסיפור אחד, רגיל של התאהבות, התחברות ויצירת זוגיות, התגשמות המאוויים הכי נעלים של רגשות של אהבה, חיבה, ידיות, תמיכה וחברות המקודשות בדרך כלל מתחת לחופה באמצעות הנדרים שמבטיחים בני הזוג זה לזה, או באמצעות הכתובה.
אך ככל שהזמן נוף וחולף, יכול לקרות שבני הזוג מתפתחים באפיקים שונים בין אם זה דרך הקריירה שלהם, או דרך "הארה" רוחנית אחרת. והדרך שנראתה כל כך צמודה ומחוברת ערב החתונה, הולכת ונפרדת, הרווחים ביניהם הולכים וגדלים עד שהופכים לשני קוים מקבילים. האם ניתן במצב כזה לקיים עדיין חיי משפחה? יש כאלה שמצליחים לגשר על הפערים והמחלוקות, הם גמישים וסובלניים, בעגה המקצועית יתוארו כבעלי "גבולות גמישים" בין חברי המשפחה. אך לצערנו, יש גם מקרים לא מעטים שבהם אין יכולת הגמשה כזו, אלא ההפך הגמור.
די שנבדוק את אחוזי הגירושין מבין הזוגות בארך, ונמצא אחוזים מבהילים המתקרבים ל-50%! כאשר אחד מבני הזוג הולך וצומח בכיוון מסויים, ובן הזוג אינו שותף מלא בדרך, זה מתכון לבעיות, להתרחקות, למחלוקות, לסכסוך, פרידה, פיצוץ! התפרקות התא המשפחתי גובה מחיר עתק מכולם, אך ברור שלילדים במשפחה, הוא מחיר גבוה, קשה, ולעיתים בלתי נסבל. התפרקות התא המשפחתי משחררת כוחות הרסניים בין בני הזוג והילדים, לעיתים קרובות, הופכים לכלי הנשק בשימוש ההורים. סיפור של גירושים בין בני זוג מצריך קשת של התמודויות רב-תחומיות. ראשית, עניין הפרידה, המישור הרגשי. זה תחום מורכב, המתקשר לתחושות קשות של פגיעה, עלבון, נטישה, ואובדן.
תחום זה בלבד מצריך כוחות נפש כדי להתגבר על התחושות השליליים, ולהמשיך לתפקד בשאר המישורים של החיים. בנוסף, סיפור של גירושין במשפחה, אינו פוסח גם על התחום הכלכלי, המיני, החברתי, הפיזי, התפקודי, המשפטי וההורי. כמה כוח צריך כדי להתמודד עם כל התחומים האלה, ולרוב בו זמנית?! ברור שאם יש קווי אישיות כאלה שלא מאפשרים גמישות, הבנה, אמפתיה, הכלה ופשרה, כמו באישיות של אדם אובססיבי ופרפקציוניסט, הדברים יצאו מכלל הנורמה, יידחקו לקצוות, ולעיתים לקצוות מזויעים כמו רצח ילדים בידי הוריהם, כשאי אפשר להשלים עם הפרידה, פירוק המשפחה, ויתור על הילד, חלוקה זמן איתו וכו'.
כדי שהדברים לא יגיעו למצבים הטרגיים הבלתי הפיכים, כדאי למשפחות לפנות לגורמים חיצוניים, גם מקצועיים וגם חברתיים, שילוו אותם בתהליך. תהליך שיוביל לאיחוד מחדש והתגברות על המחלוקות או שיוביל לפרידה מושכלת ומוסכמת עם מינימום נזקים.
