הרצח או הטבח בראשית אוגוסט במועדון הנוער הגאה בתל אביב אילץ אותנו להתמודד עם הנושא שרבים ניסו להתעלם ממנו, לעקוף אותו או להתנגד לו – נושא הזהות המינית, ההומוסקסואליות/לסביות.
ככל שהתקשורת שולטת יותר בחיינו והכל מתועד וחשוף, אין יותר נושאים שנאמר עליהם שהם פרטיים. אין היום משפחה שלא נאלצה להתייחס לנושא שהפך למרכז השיח הציבורי בשל הרצח המזעזע. ראשית, מדובר באירוע שקרה במועדון נוער. במועדון הנ"ל בילו ילדים צעירים בכלל ולאו דוקא כאלה שכבר הגדירו עצמם מינית או "יצאו מהארון", אלא גם נוער מן השורה שיש לו חברים כאלה או שסתם מצאו שם פינה חמה לצרכיהם, כמו הילדה ליז טרובישי.
בנוסף, חלק מבני הנוער נחשפו במשפחותיהם דרך האירוע, כי קודם לא יכלו מסיבות שונות להחשף להוריהם ולשתף אותם בתחושותיהם לגבי הזהות המינית שלהם. בואו נתאר לעצמנו מה עובר על משפחה שמגלה דרך סיקור החדשות או לאחריהם שאחד מילדיה הוא גאה. בעצרת שהתקיימה בכיכר רבין כשבוע לאחר האירוע קראו הנואמים לגלות סובלנות ופתיחות כלפי הילדים, הרי אף הורה לא ירצה שילדו יחיה בשקר, בהסתר, או בהכחשה.
אין ספק שמשפחה, הורים שמגלים שילד/יו גאים עובר תהליך מורכב וקשה שסופו קבלת הילד. בעצרת הופיעו גם הורים שקראו לאימוץ וחיבוק הילדים, וחשוב שהורים אלה יהיו בבחינת נושאי הדגל עבור כלל ציבור ההורים האחרים שהם בתחילת הדרך.
שנית, בעקבות האירוע דובר רבות על נושא השינאה, שינאת הקהילה ההומו-לסבית, הומופוביה. גישה שלילית כלפי התופעה הינה שכיחה למדי, וגילוייה מגוונים. אין כמעט פרט אחד בקהילה שלא סבל מיחס מעליב/משפיל/מפלה בשל היותו מזוהה עם הקהילה. לעיתים קרובות קורה שיחס זה מתחיל כבר בתוך המשפחה, שבמקרים קיצוניים, מנתקת מגע/קשר עם האדם.
שנאה זו נובעת בעיקר מבערות, מחוסר ידע, ואולי מהחשיבה המוטעית, שזו אופנה חולפת או השפעה סביבתית. אז כדאי להפנים את העובדה שההומוסקסואליות הינה מולדת ובלתי ניתנת לשינוי דרך טיפול פסיכולוגי! נכון, יש הומוסקסואליים שחיים בזוגיות רגילה, אך בהכחשה או בהסתרה כל חייהם. מי היה רוצה שבן משפחתו/ילדו ינהל חיי שקר והסתרה לאורך כל חייו?! הסיכון הגדול בשינאה הוא, שבסוף מפנימים אותה, והיא עלולה לצאת בצורה אלימות נוראה כלפי הסביבה. שלישית, הבשורה הטובה היא שבכל זאת המגמה הליברלית הולכת ותופסת מקום יותר ויותר בחברה, ובכל מקום נוכל לראות/לשמוע זוגות חד מיניים, משפחות חד מיניות, שמנהלים אורח חיים רגיל ונורמטיבי וכך עוזרים לציבור כולו לפתח ולתרגל את הסבלנות והפתיחות שלו.
לסיכום: האירוע של הרצח, שגבה שני קורבנות תמימים, היה מזעזע, אך כל מה שקרה אח"כ היה מבורך: השיח הציבורי, ביקור ראש הממשלה, העצרת, נאום הנשיא. הקהילה ההומו-לסבית היא חלק אינטגרלי של החברה שלנו! המשפחות השונות בכל קשת האוכלוסיה למדה משהו מהאירוע וממה שהתרחש בעיקבותיו.
