נראה שתקופת הקיץ היא עונה "חמה" בהרבה מובנים: אין יום שאיננו שומעים על עוד אירוע של הזנחת ילדים או התעללות.
אתמול "נולדה" האם ה"קושרת". מעבר לעובדה שהתקשורת עטה על כל ידיעה כזו ומבליטה אותה כמוצאת שלל רב, אין ספק שהתופעות מעוררות
דאגה רבה אצל כל אחד מאיתנו מהרבה בחינות.
ראשית, היא מעמידה מראה אכזרית מול עינינו ומאלצת אותנו להתמודד, לפחות עם עצמנו, עם שאלות קשות מאוד, כמו:
1. איזה מין הורים אנחנו?
2. איך יכולים אנו להגן על ילדינו?
3. איך אנחנו יכולים להיות הורים טובים גם אם יש לנו קשיים כלכליים קיומיים?
4. מה הם זכויות הילד שכל הורה חייב לכבד כדי לא להיות עבריין?
5. למי אפשר לפנות במצבי מצוקה?
שנית, האם יש מחוייבות חברתית – ממלכתית כלפי משפחות המתמודדות עם מצוקה כלכלית או אחרת, מי צריך לקחת אחריות? איננו יודעים מספיק פרטים על המשפחה הנ"ל כדי שנהמר ונשפוט אותה על הפקרת הילדים והזנחתם. ברור שעל פניו כך נראים הדברים, ובכל מקרה אין בשום פנים ואופן לקשור ילדה קטנה בחבל אל הלול!
בדרך כלל לכל משפחה יש סיפור, המורכב, כמו פאזל, מחלקים רבים. הכותרת שמביאה לנו התקשורת היא הדרך כלל חלק אחד בלבד של הפאזל הזה.
אז מאיפה מתחילים להרכיב את התמונה המלאה כדי לראות את המכלול. ראיית המכלול חשובה ביותר כאשר מחפשים מוצא/פתרון שיכול ללמד אותנו משהו כדי שמקרים מעין אלה יימנעו בעתיד. אחרת, מה הטעם בזכות הציבור לדעת, שאיננו בבחינת יצר המציצנות.
1. ובכן, הורות הינה מקצוע שאינו נלמד בשום אוניברסיטה, אלא באוניברסיטה של החיים. המקור העיקרי ללמידה זו באה משני מקורות עיקריים:
האחד, הטמעת דמויות הורינו שלנו, לטוב ולרע, וההשפעות הסביבתיות של החברה בה אנו חיים. מאחר ואת הורינו איננו בוחרים, אנו לומדים מהם הרבה מאוד דברים הקשורים לעולם הערכים, הרגשות, העשייה, ההתנהגות וההתנהלות.במקרה המובא לפנינו, היתה עוד פיסת מידע, האם היא כנראה שוהה בלתי חוקית מיריחו. מדוע הייתה צריכה להגיע לישראל, איך התחברה עם בן-זוגה, ממה התקיימו, איזה שירותים קיבלו מהרשויות במובנים של חינוך ובריאות, שהיו אמורים לדעת עליהם/להיות מעורבים במצבם.
מדוע יצאה האם מהבית והשאירה את ילדיה ללא השגחת מבוגר? ודאי יש יותר מתשובה אחת על שאלה זו, ורק רשויות הרווחה שיחקרו אותה כעת, יוכלו לתת את התשובה המלאה.
2. המושג "להגן על הילדים" יכול להיות מבלבל, שכן בקלות ניתן לומר שהאם הנ"ל, ברצותה להגן על ילדיה קשרה את התינוקת למיטה כדי שלא תסכן את עצמה… ברור שאיננו יכולים לקבל הנחה זו, אך ההיגיון הפרטי של כל אחד מאיתנו שונה, ומושפע בדיוק ממה שנאמר בסעיף הקודם, ממה שלמדנו מהורינו וספגנו מהסביבה.ואם היא יצאה לקנות למשפחה מזון, אז גם ניתן לומר שרצתה להגן עליהם מחרפת רעב.
בפיסת מידע נוספת על מה שמצאו כוחות המשטרה שפרצו לדירה, נאמר שהבית היה מוזנח ומלוכלך. מה נוכל ללמוד מזה – האם והאב לא יודעים איך לתחזק בית? אין ידם משגת לעשות זאת? אין בכוחם הפיזי והנפשי לעשות זאת? אנו יודעים שכל דבר עולה כסף, ולהחזיק את הילדים במסגרת, עולה הרבה כסף. יש מקרים בהם משפחות מגייסות קרוב משפחה לעזרה, ייתכן שזו משפחה מבודדת, במיוחד אם מדובר בשוהה בלתי חוקית שמרגישה נרדפת ע"י החוק.
3. הנושא של כסף, או מקורות ליצירת כסף, הוא נושא להתמודדות בכל משפחה. החל במציאת מקום עבודה קבוע שיכול לספק מקור הכנסה קבוע,
היכולת להחזיק במוקם העבודה, היכולת לנהל תקציב משפחתי, לעשות סדרי עדיפויות, כאמור, כל אלה לא נלמדים באוניברסיטה, אלא בבית הוריך ובסביבתך הקרובה.
בנוסף, אל לנו לשכוח שאנו חייבים בחברה מתירנית והישגית מאוד. ילדים חשופים לתחרות זו ולעיתים הם הופכים לתובעניים, להורים קשה מאוד לעמוד בפרץ.בקלות רבה משפחות נקלעות למצבים של גרעון בתקציב, ואז נכנסים למעגל של עיקולים, וסגירת משאבים, מה שמניע את גלגלי המצוקה וגורם להקצנה בהתנהגות.
בנסיבות של מצוקה כלכלית קיומית, קשה להיות הורה תומך ומעניק. כמה שלא נאמר לעצמנו שאהבה לא צריכה להתבטא בחומר, זו סיסמה שלא מחזיקה מים.
4. המקרה הנ"ל לימד את כולנו שילדים מתחת לגיל 6 אסור להשאיר ללא השגחת מבוגר. כמו שמלמדים אותנו שאין לאפשר לילד מתחת לגיל 9 לחצות את הכביש!
כאשר יש חוק, זה אמור להיות פשוט יותר: ברור מה מותר ומה אסור כמו שחור ולבן. בהתאם לאמנת האו"ם לגבי זכויות הילד, לכל ילד יש הזכות להיות מוגן, בטוח, לקבל חינוך, וכמובן, לקבל תזונה נאותה/סבירה בתנאים נאותים/סבירים. ספק אם ההורים הנ"ל בכלל יודעים את החוק או את זכויות הילד.
בהתחשב בפערים החברתיים בארץ, ברור שהמושג "נאותים/סבירים" הוא יחסי, לא מוגדר, ובעייתי. אך עדיין ניתן לקבוע איפה יעבור הקו ה"אדום" המפריד
בין תקין ללא תקין, בין מסכן חיים ללא מסכן חיים.
5. עזרה למשפחה המצוקה כלשהי צריכה לבוא מאגף הרווחה בכל עיריה. בכל עיר יש תחנות לטיפול בילד ובמשפחה. הן לא מספקות כסף, אבל הן מעורבות,מדריכות ומנחות את המשפחה כיצד להתנהל כדי לנהל אורח חיים בריא יותר ולספק רמת מוגנות לילדים.במקרה הנ"ל, יש לציין לטובה את השכנים שבזכות עירנותם ודיווחם לכוחות הסיוע זכתה כעת כל המשפחה לתשומת הלב הטיפולית הראויה. ברור שמקרים כאלה הינם מורכבים, והטיפול בהם דורש ידע מקצועי, משאבים, ואורך רוח, אך הרווח הוא של כולם – הילדים, ההורים, הסביבה הקרובה, החברה…
לסיכום, מעורבות בחיי המשפחה בעת הצורך היא בבחינת צורך קיומי!
