בתחילת יחסיהם, הקנאה של אייל הייתה עבור מאיה רק עוד אחת מדרכיו להביע אליה אהבה. "כשפגשתי אותו הייתי אחרי קשר של שנתיים עם גבר קר ומרוחק", היא מספרת, "והקשר עם אייל היה פשוט תענוג: מתנות, מילים של אהבה, תשומת לב לכל מה שאני עושה וכן- גם קנאה".
בתחילת הקשר, פירשה מאיה את גילויי הקנאה של אייל כביטוי לאכפתיות שלו: את ההתעקשות להצטרף לבילויים שלה עם חברות – כרצון לבלות איתה יותר: את חוסר שביעות הרצון מקשריה עם ידידים – כביטוי למידת הרצינות שלו; את הטלפונים התכופים – כאהבה יוקדת. אבל עם הזמן, החלו גילויי הקנאה להתעצם: "כל דבר הפריע לו. שיש גברים בעבודה שלי, שנעים לי גם להעביר ערב לבד או עם חברות, שהיו לי מערכות יחסים לפניו.
הוא התחיל לתחקר אותי על קשרים ואני מצאתי את עצמי עסוקה בעיקר בלהרגיע את חוסר הביטחון שלו, בתקווה שעם הזמן הוא ירגיש יותר בטוח איתי וירגע. תוך שנה של קשר, מצאתי את עצמי מסוכסכת עם המשפחה, מנותקת ממרבית החברות שלי ומבלה איתו או בשיחות טלפון איתו כמעט כל דקה פנויה. אז התחלתי להרגיש שפשוט אין לי אוויר".
זוגיות וקנאה – בין נורמלי לפתולוגי
קנאה רומנטית, המוגדרת כתגובה לאיום ממשי או מדומה על הקשר הזוגי, מתוארת כבר בתנ"ך כאחת החוויות הרגשיות הקשות ביותר. הקנאה עשויה לכלול לא רק רכיב רגשי אלא גם ביטויים גופניים כהזעה, אובדן תיאבון ורעד, וביטויים התנהגותיים כהתפרצויות זעם, בכי ואף אלימות קשה כלפי הפרטנר/ית הזוגי/ית. למרות זאת, בבסיס חווית הקנאה עומדת נטייה נורמטיבית ואבולוציונית המניעה אותנו לשמר קשר זוגי ולהגן עליו מפני פרטנרים זוגיים חלופיים. כך, מידת קנאה מתונה עשויה להביא אותנו להשקיע יותר בקשר הזוגי, לצאת נגד קשר אינטימי שמנהל בן/בת הזוג עם אדם אחר וכן הלאה.
אלא שבחלק מן המקרים מתעוררת 'קנאה פתולוגית' העשויה להתאפיין במספר אלמנטים המבחינים אותה מהקנאה הנורמטיבית: קנאה פתולוגית מתעוררת בדרך כלל בתגובה לאיום מדומה ולא לאיום אמיתי (למשל, בתגובה לשיחה עם מכר מהעבודה ולא לשיחות צ'ט ממושכות עם גבר זר). כמו כן, קנאה פתולוגית מאופיינת בתגובות עוצמתיות (למשל, לא רק מצוקה רגשית אלא גם צעקות, אלימות או ניתוק הקשר) ובהשפעה שלילית על מערכת היחסים (מריבות, אלימות, עייפות של בת הזוג מהקנאה).
המצוקה העצומה שגורמת הקנאה לשני בני הזוג הביאה כבר מימיו של פרויד לחיפוש אחר הגורמים לה. גישות אשר מתמקדות ברכיב האישיותי הציעו כי הקנאה הפתולוגית נובעת מגורמים כחוסר ערך ורגשי נחיתות, המביאים לצורך ביצירת סביבה זוגית בטוחה מכל איום ולאישור אינסופי לנאמנותה ומחוייבותה של בת הזוג.
גישות אחרות התמקדו דווקא בדינמיקה הזוגית והציעו כי קנאה פתולוגית מתקיימת בתוך מערכת יחסים בה כל אחד מבני הזוג מתנהג באופן שמשמר את דפוסי הקנאה. זאת, מתוך צורך לא מודע של בני הזוג להחזיק בעמדות מסוימות ("הרשע מול הקורבן", למשל) ומשימוש בדפוס הקנאה כאמצעי להוספת ריגוש או דיבור לא ישיר על קשיים זוגיים. גישות נוספות הדגישו אף את השפעתם של גורמים חברתיים אשר מעודדים ביטויים של קנאה גברית כנורמה התנהגותית.
קנאה בזוגיות – כיצד מתמודדים?
הצעד המשמעותי הראשון בהתמודדות עם קנאה הוא ההכרה בכך שהיא פתולוגית ולא "ביטוי אהבה טבעי". סימנים העשויים להעיד על קנאה מוגזמת הם פגיעה במערכות יחסים נוספות; צמצום פעילויות פנאי ותחומי עניין שאינם כוללים את בן/בת הזוג; איסורים שמטיל אחד הצדדים על הצד השני; מעקבים (חיטוט במייל וברשימת השיחות בפלאפון); מריבות חוזרות על רקע של קנאה או חוסר אמון וכמובן- כל גילוי אלימות מילולית או פיסית בתגובה לאיום או חשד לחוסר נאמנות.
רק לאחר ששני בני הזוג מכירים בכך שהקנאה היא בעיה הגורמת לקשיים, ניתן לטפל בה, על ידי טיפול זוגי. טיפולים פרטניים יתמקדו בהבנת הגורמים לקנאה וזיהוי טריגרים המעוררים אותה: לדוגמא, האם הקנאה מתעוררת מתוך חשש מתגובות הסביבה ("יעשו ממני צחוק שאשתי עושה מה שבא לה") או מתוך מצוקה רגשית הנגרמת מהפחד מנטישה? האם יש קשר בין חוויות עבר (הורה שעזב את הבית, לדוגמא) לבין הקנאה בהווה?
טיפולים בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית יוסיפו לזיהוי הטריגרים והגורמים לקנאה גם מיקוד בדפוסי חשיבה מעוותים ("כשהיא מדברת עם גבר אחר זה סימן שהיא שוכחת אותי") ובהקניית מיומנויות לשליטה בהתנהגויות השליליות המלוות את הקנאה, כרכישת טכניקות הרגעה עצמית והסחת דעת, מציאת התנהגויות יעילות להתמודדות עם הקנאה ועוד.
כאשר שני בני הזוג לוקחים חלק בטיפול, תתמקד ההתערבות הטיפולית בעיבוד חווית הקנאה, זיהוי האופנים בהם היא משפיעה על הזוגיות ואיתור דפוסי ההתנהגות אשר משמרים את הקנאה.
